הלילה הספרים עולים לשטיח האדום: הבוקר מחפש זוכה, הקהל כבר בחר אחרת

פרסי ספרות אוהבים להתנהג כאילו הם ישיבת קבינט: דלתות סגורות, שיחות רציניות, ואז מעטפה אחת שמחליטה מי יקבל מקום במדף הקדמי ומי יחזור להיות ״אהוב המבקרים״ ליד הקופה. הלילה, 9 בנובמבר, יוכרז בלונדון זוכה הבוקר לשנת 2026. שישה רומנים נשארו מתוך 163 שהוגשו, והזוכה יקבל 50 אלף ליש״ט, גביע ותור ארוך של קוראים שיגידו שקנו אותו עוד לפני שזה נהיה אופנתי.

הכתבה מבוססת על חומרי הפרס, ביקורות ישירות ונתוני קהל פומביים שנבדקו היום; היא אינה מוצגת כאילו קראנו את ששת הספרים. זה לא חיסרון. לפעמים הדרך הטובה ביותר להבין פרס ספרות היא לבדוק מה אומרים מי שקראו — ובעיקר איפה הם מתחילים לריב.

שתי אגדות, שלושה חדשים ותיק עור שחור אחד

ברשימה נמצאים שני זוכים קודמים: מרלון ג׳יימס עם The Disappearers ודאגלס סטיוארט עם John of John. אליזבת סטראוט חוזרת כמועמדת ותיקה עם The Things We Never Say. לצדם שלושה שמופיעים לראשונה ברשימה הקצרה: מ׳ ג׳ון הריסון עם The End of Everything, לוק קנארד עם Black Bag ורבקה פרי עם May We Feed the King.

הוועדה, בראשות הקלאסיקנית מרי בירד ובהשתתפות בין השאר ג׳רוויס קוקר ופטרישיה לוקווד, בחרה רשימה שלא מתאמצת להיות נעימה. יש בה אלימות הומופובית בג׳מייקה, קהילה קלוויניסטית מדכאת, מלך שאינו רוצה למלוך, סוף עולם ואדם שמקבל כסף כדי לשבת בהרצאות כשהוא רוכס את עצמו בתוך תיק עור שחור. כלומר, בדיוק מה שכל סטודנט חשב שיקרה לו באוניברסיטה, רק עם חוזה.

המבקרים כבר הכריזו על שלוש יצירות מופת

ההתלהבות הביקורתית החזקה ביותר נצמדה לג׳יימס ולהריסון. דווייט גארנר ב־The New York Times תיאר את The Disappearers כמשתה מקסימליסטי וכרומן של העשור, אולי אפילו של המאה עד כה. הלן מקדונלד ב־Observer כתבה על The End of Everything כמדע בדיוני שממיס את המוח ומערער את הקורא בלי לתת לו לברוח. זה השלב בעונת הפרסים שבו כל ביקורת שנייה מבטיחה את ספר המאה, אף שהמאה עדיין לא סיימה אפילו שליש.

Black Bag זוכה לסוג אחר של אהבה. ג׳והנה תומאס־קור ב־Sunday Times שיבחה את ההומור העקום ואת התצפית החברתית שלו; פיונה סטרג׳ס ב־Guardian מצאה בגרסת האודיו תזמון קומי מבריק. שרה דיטום ב־Irish Times סימנה אותו, יחד עם ספרה של סטראוט, כשני הרומנים שמבינים במיוחד איך זה לחיות בתוך הבלגן של שנות העשרים.

ואז הקוראים נכנסים עם מספרים

ב־Goodreads, נכון לבדיקת 9 בנובמבר, התמונה פחות חגיגית ויותר מעניינת. John of John של סטיוארט מחזיק ציון 4.24 מכ־56,830 דירוגים. ספרה של סטראוט עומד על 4.08 מכ־129,814 דירוגים — קהל עצום ביחס לרוב הרשימה. The Disappearers של ג׳יימס מקבל 4.21 מכ־7,395 דירוגים. אלה אינם קולות רשמיים בפרס, אבל הם כן אומרים שאלפי קוראים כבר מצאו בספרים האלה משהו שנשאר אחרי העמוד האחרון.

הפער החד נמצא אצל הריסון: המבקרים מתעלפים, אבל הקוראים מעניקים ל־The End of Everything ממוצע 2.84 מכ־3,938 דירוגים. זה לא מוכיח שהמבקרים טועים או שהקהל ״לא הבין״. להפך: ספר שמערער בכוונה, מערבב דיסטופיה, סאטירה וריאליזם ומסרב לתת תשובות מסודרות הוא בדיוק מסוג הספרים שיכול לייצר ביקורת נלהבת וערימה של כוכב אחד. הפרס שואל מהו הרומן הטוב ביותר; הקורא שואל אם היה לו טוב. אלה שאלות שונות, תודה לאל.

הקוריוז שהתחיל בתוך שקית

העלילה המטורפת של Black Bag אינה המצאה שנולדה אחרי לילה רע. היא נשענת על ניסוי חברתי מ־1967 באוניברסיטת אורגון סטייט, שבו סטודנט הגיע לשיעורים בתוך תיק שחור כדי לבדוק כיצד הסביבה תגיב לנוכחותו. הספר מהדהד גם את Bag Piece של יוקו אונו מ־1964, עבודה שהזמינה אנשים להיכנס לשק גדול. קנארד לקח שני רגעים אמנותיים מוזרים והוסיף להם שכירות בלונדון, משבר גבריות וכרטיס אשראי שמודבק בתוך התיק. סוף סוף שימוש אקדמי שאפשר להסביר להורים.

אל תנסו לנחש את המעטפה לפי הכוכבים

דירוגי Goodreads אינם מדגם מדעי: מספר המדרגים שונה מאוד, לקהלים של סופרים ותיקים יש יתרון, ומועד הפרסום משפיע. גם ביקורות עיתונאיות אינן משאל עם. שופטי הבוקר עצמם קראו כל אחד מ־163 הספרים, חזרו לחלקם לפחות פעמיים והתבקשו לבחור יצירה אחת — לא את זו שהכי קל להמליץ עליה ולא את זו שמקבלת הכי מעט ויכוחים בארוחת ערב.

אם הריסון יזכה בגיל 81, הוא יהיה הזוכה המבוגר ביותר בתולדות הפרס. אם ג׳יימס או סטיוארט ינצחו, הם יצטרפו למועדון הקטן של זוכים כפולים. ואם אחד משלושת החדשים ייקח, תעשיית הספרים תכריז ש״נולד קול חדש״, גם אם אותו קול כתב שנים עד שמישהו הביא מעטפה.

מתי אפשר לצפות

ההכרזה תשודר הלילה החל מ־21:45 לפי שעון גריניץ׳ — 23:45 בישראל — בערוץ YouTube הרשמי של פרסי הבוקר וברשתות החברתיות של הפרס. פרטים וקישור לשידור נמצאים בעמוד האירועים הרשמי. עד אז אפשר לבחור מחנה: המבקרים, הקוראים, או האנשים שבצדק חושבים שהרומן המסקרן ביותר הוא זה שמכניס גבר לתיק ומשאיר את כולנו בחוץ.

לעוד סיפורים בתרבות נט ←