ג׳ודי היומן לא באה לעורר השראה: הסרט החדש שלה בא לכבוש את הבניין

יש סרטים שמבקשים מאיתנו להתרגש. Being Heumann מגיע עם הצעה פחות מנומסת: קודם תזוזו מהדרך. ג׳ודי היומן, בגילומה של רות׳ מדלי, עוצרת את התנועה, מרימה אצבע משולשת ונכנסת לסיפור שלא חיכה שהממסד יפתח לו דלת נגישה.

הסרט של שאן הדר, במאית CODA, עולה מחר ב־Apple TV לאחר הפצה מצומצמת בבתי קולנוע. הוא מתמקד בשביתת השבת של פעילי זכויות אנשים עם מוגבלויות בסן פרנסיסקו ב־1977, מאבק שנועד לכפות על הממשל האמריקאי ליישם את סעיף 504 בחוק השיקום. במקום ביוגרפיה שמתחילה בילדות ומסתיימת במחיאות כפיים, הסרט ננעל עם הפעילים בתוך בניין פדרלי ומנסה להישאר שם גם כשהאוכל, הסבלנות והפוליטיקה מתחילים להיגמר.

הסיפור בועט, הסרט לפעמים מסדר לו את השיער

כאן מתחיל הוויכוח המעניין בין המבקרים. פיטר בראדשו ב־The Guardian מצא דרמה מרגשת, מצחיקה וישירה, אבל גם הוליוודית מדי. רוברט אבלה ב־Los Angeles Times העריך את הכוח של מדלי ואת חשיבות הליהוק, ובכל זאת טען שהסרט דוחס מאבק פרוע ומסובך למסלול מוכר של התרוממות רוח. גם Time Out ראה ייצוג נדיר וראוי, לצד ביוגרפיה שמרגישה לעיתים מוכרת מדי.

לעומתם, בביקורת של RogerEbert.com הודגש שהאמונה המלאה של הסרט בסיפור שלו היא דווקא יתרון, גם אם הטון נע בין קומדיה, איום ומלודרמה. Radio Times העניק ארבעה כוכבים ושיבח את מדלי על גיבורה חדה, עקשנית ולא קדושה, אך ציין שהמסר נמסר לפעמים בקול רם מדי. במילים אחרות, המבקרים אינם רבים על השאלה אם ג׳ודי היומן ראויה לסרט. הם רבים על השאלה אם סרט על מרד צריך להיראות לפעמים כאילו מישהו כבר הכין לו נאום תודה.

רות׳ מדלי לא משחקת פסל

היתרון הגדול שעולה כמעט מכל הביקורות הוא מדלי. היא אינה מגלמת אנדרטה עם חיוך, אלא מנהיגה שיכולה להיות מצחיקה, תובענית, בודדה ומעצבנת. זה חשוב, כי ייצוג של אנשים עם מוגבלויות בקולנוע נופל לעיתים לשתי קומות בלבד: קורבן או השראה. ג׳ודי של הסרט מסרבת לגור באחת מהן.

הסרט גם נשען על אנסמבל רחב של שחקנים עם מוגבלויות ומציג מחלוקות בתוך התנועה עצמה. מאבק משותף אינו מוחק הבדלים בין אנשים חירשים, עיוורים, משתמשי כיסאות גלגלים ואנשים עם צרכים אחרים. זו אינה הערת שוליים מנומסת. זו אחת הסיבות שהכיבוש ההיסטורי הצליח להפוך קבוצה שנדחקה לשוליים לכוח פוליטי שאי אפשר להשתיק.

הקוריוז הכי טוב נמצא דווקא בכפתור הצפייה

Apple השיקה לצד הסרט אפשרות חדשה לצפות בכותרים נתמכים עם תרגום לשפת סימנים. Being Heumann יהיה כותר ההשקה, עם אפשרויות ASL ו־BSL. את הביצוע לשפת הסימנים של הסרט ביים דניאל דוראנט, שמופיע בו ושעבד עם חותמים ילידיים מהקהילה החירשת.

זה מהלך מעניין מפני שהוא אינו מסתפק בסרט על נגישות. הוא משנה, לפחות בכמה כותרים, את הדרך שבה צופים יכולים לקבל את הסרט עצמו. גם F1 אמור לקבל את האפשרות, וכותרים נוספים הוכרזו להמשך השנה. עדיין לא בדקנו זמינות מלאה בכל מכשיר ובכל אזור, ולכן אין כאן הבטחה שהכפתור יופיע מחר אצל כל משתמש בישראל.

הקהל הרחב עוד לא נכנס לבניין

הסרט כבר הוקרן בפסטיבלים ובמספר בתי קולנוע, אבל ערב לפני העלייה העולמית לשירות אין עדיין מדגם קהל גדול ואמין שאפשר להציג כקול הציבור. תגובות פסטיבל, דירוגים ראשונים ופוסטים ברשת אינם משאל עם. מי שכותב שהקהל כבר החליט, פשוט הגיע להצבעה עם קלפי מהבית.

וזה בסדר. הסרט עצמו עוסק באנשים שסירבו לקבל החלטות שנעשו עבורם. מחר, כשהוא יגיע לקהל רחב יותר, יהיה אפשר לראות אם הצופים נענים לאנרגיה של מדלי או מרגישים שהעיבוד עטף מאבק מחוספס בנייר צלופן יוקרתי.

איפה רואים ומה כדאי לדעת

Being Heumann עולה ברחבי העולם ב־Apple TV ביום שישי, 13 בנובמבר. משך הסרט כשעתיים ושבע דקות והוא מדורג R בארצות הברית. לא אימתנו כתוביות בעברית או הקרנה מסחרית בישראל, ולכן לא נבטיח מה שלא מופיע במקור הרשמי.

הסיבה הטובה לראות אותו אינה הרצון לקבל שיעור היסטוריה מצוחצח. היא האפשרות לפגוש גיבורה שמבינה שמערכת לא משתנה מפני שביקשת יפה. ואם הסרט עצמו לפעמים מבקש יפה מדי, לפחות מדלי נמצאת שם כדי להזכיר לו להפסיק.

לעוד סיפורים בתרבות נט ←